סלסה

הסלסה היא ריקוד לטיני אשר התפתח בקובה בתחילת המאה העשרים.

שורשו של הריקוד, כמו רבים מסגנונות הריקוד הלטיני, מגיע מריקודים שבטיים אפריקאים, דרך העבדים שהובאו מחופי אפריקה המערבית, אל הקולוניות הרבות ביבשת אמריקה.

הריקוד, שבתחילת דרכו הושפעה מיוצרים פורטוריקנים, התפתחה במקור מצעדי בסיס של ריקוד הסון הקובני, והוואוואנקנו האפרו-קובני בשילוב עם אלמנטים מריקוד הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, הסווינג ומשאר ריקודים אפרו-קובניים.

המקצב

הריקוד מתבסס על מקצב של 4 רבעים, ונרקד על פי שלוש תבניות עקריות: הקלאווה, הטומבאו ומונטונו.

המקצב של הקלוואה (CLAVE) מנוגן על ידי שתי מקלות עץ שמשמיעים מקצב ספציפי בעזרתו אפשר למצוא את קצב הסלסה, הנקישות נשמעות על 2,3,5,6,5,8 מתוך שמונת הרבעים.

המקצב של הטומבאו(TUMBAO) מנתנגן על ידי תופי הקונגס והבס שמדגישים בעיקר את הפעמות 4 ו8 מתוך שמונת הרבעים.

מקצב המונטונו (MONTUNO) מנוגן בדרך כלל על קלידים, גיטרות ואף כלי נשיפה. הם בעצם קובעים את צורת הריקוד, בהתאמה לסגנונות השונים. המונטונו הוא מקצב אקורדים בשמונת הרבעים של הסלסה, כאשר הדגש הוא על אחד.

כאשר כל התבניות משתפות פעולה באותו הזמן, נותר סגנון מוסיקלי המשתייך ללא סייג לריקוד הסלסה, כאשר הדגשים השונים בתוך התבניות, יקבעו את הסטייל בוא יזוזו הרקדנים ואילו תרגילים יבוצעו.

סגנונות סלסה

ישנם מספר דרכים לרקוד סלסה, בכל מקום בעולם ישנה דרך שונה במעט, אך כולם בסופו של דבר נאמנים לז'אנר הלטיני.

קסינו היינו סגנון של סלסה קובנית זוגית, מוכר גם בארץ בשם "סלסה קובנית", מאופיין בצעדים ותנועה מעגליים, בשילוב עם "דספלוטה" שהן תנועות אגן זורמות של בני הזוג. מרכז הריקוד הוא תנועת הגוף הזורמת ופחות תרגילים ותנועות מסובכות, בעיקר ישנו דגש חזק על תנועת הכתפיים והאגן. הריקוד נחשב למיני-מובהק.

מהגרים קובנים במיאמי פיתחו אותו ואצלם ישנו להפך, דגש חזק על וריאציות  מסובכות דווקא המבוצעות תוך כדי תנועה של בן זוג אחד ביחס לשני. המהלכים מבוצעים על ידי שזוג נראים כאילו הם אוחזים זה בזאת, ונקראים לעיתים קשירות, לאור האסוציאציות שהן יוצרות.

הריקוד התגבש כסגנון ריקוד קל ופשוט עבור תיירי הימורים מערביים בבירת קובה בתקופה הטרום קומוניסטית.

רואדה דה קסינו, היינו ריקוד של קסינו, המתבצע במעגל של זוגות, כל הזוגות מבצעים את אותם התרגילים, כאשר הם מסמנים זה לזה באמצעות תנועות ידיים וצעקות של אחד המשתתפים, המוביל את הרואדה וניקרא קאנטנטה או "זמר". משמעות השם "רואדה דה קסינו" היא גלגל הקסינו, או הרולטה. במהלך הריקוד ישנם אף חילופים בין הזוגות בריקוד.

קרוס בודי ליד סטייל,(cross boddy lead style) הוא סגנון שמקורו בארה"ב, ומאופיין בהשפעות סלוניות שחדרו לריקוד הקובני, כמו הצמדות לקו ישר של בני הזוג, התרגילים והתנועה מבוצעת לרוב תוך כדי העברה של הבחורה מצד אחד של הקו לצד השני, כך שהיא חולפת על פני הגבר, לכן גם ניקרא הריקוד קרוס-בודי. לסגנון יש אופי יותר כוריאוגרפי מהסגנונות המרכז אמריקאים ולכן מאפשר לבני הזוג לבטא את עצמם באמצעות תנועת ידיים וגוף חופשיים יותר.

סלסה בסגנון LA, דומה מאוד לקרוס-בודי, אך בעלת אופי שואיסטי יותר, מזכירה רוטינת מופע, אם זה בעבודת הרגליים של זוג הרקדנים, ואם זה ביתר מבטים אל הקהל במקום אחד אל השני. התנועות בסגנון זה חדות ומוקצנות וקיימת החלפת מקומות מדויקת בין הבחור לבחורה, על הקו הישר. מעבר לכך מתקיימות "הפלות" של הבחורה בין לבין הוריאציות.

סלסה קולומביאנית/פורטוריקנית, ריקוד כמעט בלי תרגילים ווריאציות כאשר בני הזוג רוקדים זה מול זה במשיכה ודחיפה, ישנו דגש על רקיע מיוחדת בספירת ה-3 וה-7 בכל תיבה.

סלסה בסגנון ניו-יורק,  מאופיינת בספירת ה-2 במקום ה-1 (בניגוד למקצב המונטונו). התנועה בריקוד היינה רכה וזורמת, תוך ניסיון על לשמירה על הקו ללא הקפדה מוחלטת. התנועה רגוע יותר ונמתחת על פני הזמן בניגוד לסגנונות האחרים. הסגנון נרקד על מוזיקת ממבו ניו-יורקית.